מקגיל את החדר, הוא זיהה שאדם אחד היה חסר: אותו האיש עמו חפץ לשוכח הכי חזק – ארגון. כרגיל, מתי ואיכן יתגלה היה בלתי צפוי. העובדה הרגיזה את מקגיל עד אינסוף, אבל לא הייתה לו בררה, אלא לקבל זאת. דרכם של דרואידים היה כמוס עבורו. ללא נוכחותו, מקגיל הרגיש עוד יותר חסר סבלנות. הוא רצה לסיים עם זה, לעבור לאלף דברים אחרים אשר המתינו לו לפני החתונה.
הקבוצה של יועצים ישבה עם הפנים כלפיו סביב שולחן חצי-עיגולי, מפוזרים כל עשרה צעדים, כל אחד יושב על כסא מאורן עתיק עם ידיות עץ עם חריטה מפורטת.
"מלכי, אם יורשה לי להתחיל," קרא אוון.
"הנך רשאי. ותהיה קצר עם זה. זמני צר היום."
"בתך תקבל שפע של מתנות היום, אשר, כולנו מקווים, ימלאו את גנזיה. אלפי האנשים המשלמים מס הוקרה, מציגים מתנות לך אישית, וממלאים את בתי הבשת והפונדקים שלנו, יעזרו למלא את הגנזים שלנו גם. יחד עם זאת, ההכנות לחגיגות של היום ירוקנו כמות משמעותית מהאוצר המלכותי. אני מציע העלאה במיסוי העם, ויתכן גם האצילים. מס חד פעמי, כדי להסיר את הלחץ של המאורע האדיר הזה."
מקגיל ראה את הדאגה על פניו של גזברו, ובטנו צנחה מהמחשבה שהאוצר יתרוקן. עם זאת, הוא לא יעלה את המסים.
"עדיף שיהיה אוצר דל ונתינים נאמנים," השיב מקגיל. "עושרנו בא מתוך השמחה של הנתינים שלנו. אנו לא נטיל עוד יותר."
"אבל מלכי, אם אנחנו לא –"
"אני החלטתי. מה עוד?"
אוון שקע חזרה, מדוכדך.
"מלכי," אמר ברום בקולו העמוק. "לפי פקודתך, הצבנו תפזורת של כוחותינו בחצר למשך האירוע של היום. תצוגת הכוח תהיה מרשימה. אבל אנחנו מפוזרים דל. במקרה ותהיה התקפה במקום אחר כלשהו בממלכה, נהיה פגיעים."
מקגיל הדהד, שוקל היטב.
"אויבינו לא יתקפו אותנו בזמן שאנו מאכילי אותם."
האנשים צחקו.
"ואילו חדשות מהאדמות הגבוהות?"
"לא דווח על שום פעילות במשך שבועות. נראה שכוחותיהם ירדן למטה בהכנה לחתונה. אולי הם מוכנים לעשות שלום."
מקגיל לא היה בטוח.
"זה אומר שאו שארגון החתונה עבד, או שהם מחכים לתקוף אותנו בזמן אחר. ואיזה מבין השניים אתה חושב שקורה, איש זקן?" שאל מקגיל, והסתובב אל אברטול.
אברטול כחכח בגרונו, קולו ,כשענה, צרוד: "מלכי, אביך והאב של אביך לפניו מעולם לא בטחו במקקלאודים. רק בגלל שהם שוכבים ישנים, לא אומר שהם לא יתעוררו."
מקגיל הנהן, מעריך את הרגש.
"ומה עם הלגיון?" שאל הוא, פונה אל קולק.
"היום אנו מברכים מגויסים חשדים," ענה קולק, עם מנוד ראש זריז.
"הבן שלי בינם?" שאל מקגיל.
"הוא עומד גאה איתם כולם, ילד טוב שכמוהו."
מקגיל הנהן, ואז פנה אל בראדאייג.
"ואילו חדשות ממעבר לקניון?"
"מלכי, הפטרולים שלנו זיההו יותר ניסיונות לפרוץ את הקניון בשבועות האחרונים. יתכן ויש סימנים לכך שהוואילדס מתגייסים למתקפה."
לחש מהוסס התפזר בין האנשים. מקגיל הרגיש את בטנו מתכווצת מהמחשבה. שריון האנרגיה היה בלתי אפשרי לפריצה; עדיין, זה לא נבא שום דר טוב.
"ומה יקרה במידה ותפרוץ מתקפה בהיקף מלא?" שאל הוא.
"כל עוד השריון פעיל, אין לנו מה לחשוש. הוואילדס לא הצליחו לפרוץ את הקניון במשך מאות שנים. אין סיבה לחשוב אחרת."
מקגיל לא היה בטוח. המתקפה
