אל החיילים האחרים, אשר הצטרפו אליו, וצחקו לדרייק בפרצוף.
דרייק הפך לאדום בהיר. זו הייתה הפעם הראשונה טור ראה את דרייק נבוך – בדרך כלל, היה זה דרייק שהביך אחרים.
"ובכן, אם כך אני בוודאות אגיד לאויבים שלנו לפחד ממך – אתה שמניף את חרבך בתרגול!"
המון החיילים צחק שוב.
החייל פנה אז אל אחיו האחרים של טור.
"שלושה בנים מאותו המלאי", אמר הוא, בעודו משפשף את הזיפים על סנטרו. "זה יכול להיות שימושי. כולכם במידה הטובה. אבל, לא נבחנתם. תצטרכו הרבה אימונים עם תרצו לעבור את הסף".
הוא עצר.
"אני מניח שנוכל למצוא מקום."
הוא הנהן לכיוון קרון האחורית.
"כנסו פנימה, ותהיו זריזים. לפני שאשנה את דעתי".
שלושת אחיו של טור זנקו לכיוון המרכבה, זוהרים. טור שם לב שאביו היה מאושר גם כן."
אבל הוא היה מדוכדך כשראה אותם הולכים.
החייל הסתובב והמשיך אל הבית הבא. טור לא יכל לשאת זאת יותר.
"אדוני!" צעק טור בקול רם.
אביו הסתובב ונעץ בו, אבל לטור לא היה אכפת יותר.
החייל עצר עם הגב עליו, והסתובב לאט.
טור לקח שתי צעדים קדימה, לבו פועם והבליט את חזהו חזק ככל שיכל.
"אתה לא עיינת בי, אדוני," הוא אמר.
החייל, נבהל, בחן את טור למעלה למטה כאילו היה הוא בדיחה.
"האומנם?" שאל הוא, ופרץ בצחוק.
אנשיו פרצו בצחוק גם כן. אבל לטור לא היה אכפת. זה היה הרגע שלו. זה היה עכשיו או לעולם לא.
"אני רוצה להצטרף ללגיון!" אמר טור.
"אתה באמת?"
הוא נראה משועשע.
"והאם הגעת בכלל לשנה הארבע עשרה שלך?"
"כן, אדוני. לפני שבועיים".
"לפני שבועיים!"
החייל צווח מהצחוק, כמו גם האנשים מאחוריו.
"במקרה כזה, האויבים שלנו בטוח ירעדו מהמראה שלך".
טור הרגיש את עצמו בוער מהשפלה. הוא חייב היה לעשות משהו. הוא לא יכול היה לתת לזה להיגמר כך. החייל הסתובב כדי ללכת – אבל טור לא יכל לאפשר זאת.
טור צעד קדימה וצעק: "אדוני! אתה עושה טעות!"
אנקה מזועזעת התפרסה בתוך ההמון, כשהחייל נעצר ובפעם נוספת הסתובב באיטיות.
עכשיו הוא היה זועף.
"ילד טיפש!", אמר אביו, ותפס את טור בכתפו, "תחזור פנימה!"
"אני לא אחזור!" צעק טור, וניער את תפיסתו של אביו מעצמו.
החייל התקרב אל טור, ואביו התרחק לאחור.
"האם אתה יודע את העונש על העלבת הכסוף?" התיז החייל.
לבו של טור פעם, אבל הוא ידע שאינו יכול לסגת.
"אנא, סלח לי, אדוני", אביו אמר. "הוא ילד צעיר ולכן –"
"אני לא מדבר איתך", אמר החייל. במבט של קמילה הוא אילץ את אביו של טור להסיט את מבטו.
החייל הסתובב חזרה אל טור.
"תענה לי!" אמר הוא.
טור בלע, לא מסוגל לדבר. זה לא היה כיצד הוא דמיין לעצמו בראש שזה יקרה.
"להעליב את הכסוף זה להעליב את המלך עצמו,"ענה טור בהכנעה, מדקלם את מה שלמד מהזיכרון.
"כן", אמר החייל. "מה שאומר שאני יכול לתת לך ארבעים צליפות אם אבחר".
"לא התכוונתי להעליב, אדוני", אמר טור. "אני פשוט רוצה להיבחר. חלמתי על זה כל
